פסק-דין בתיק עת"מ 7172-05-10

העתירה

1.         בחודש פברואר 2008, הגיש העותר למשיבה, היא הועדה המקומית לתכנון ובניה בגבעתיים, בקשה לקבלת היתר בניה, שעניינה תוספת דירה אחת על גג מבנה קיים, תוך חיזוק המבנה נגד רעידות אדמה, שיפוץ המבנה והתקנת מעלית, במסגרת תמ"א 38. ביום 9.7.2008, אושרה הבקשה, עקרונית, ע"י ועדת המשנה לתכנון ובניה, בתנאים אשר פורטו במסמך שהוצא על ידה, אשר אמור להגיע לדיון בפני חברי מליאת הועדה ( נספח א' לעתירה).

בהמשך, ניתן לעותר היתר בניה ע"י הועדה עצמה, ובמקביל לכך, הוצאה לו הודעת שומה על היטל השבחה, אשר נערכה ע"י שמאי הועדה, מר צבי רון.

היטל ההשבחה, המורכב משלושה רכיבים שונים, מגיע לסכום של 273,402.97 ש"ח, ובהודעה נאמר כי יש לשלם את ההיטל עד ליום 14.5.2009 ( נספח ב' לעתירה).

בעתירה נטען, כי שומת ההשבחה לא הייתה מנומקת ולא כללה תחשיבים, ואלו נמסרו לעותר רק לאחר פנייתו המפורשת אל הועדה ( התחשיבים בנספח ג' לעתירה).

מאחר שהעותר לא השלים עם סכום היטל ההשבחה שהושת עליו, הוגשה מטעמו, ביום 7.6.09, שומה אלטרנטיבית, אשר נערכה ע"י משרד השמאים, אהוד המאירי ושות', כאשר שומה זו עומדת על סכום של 63,350 ש"ח בלבד ( "השומה האחרת", נספח ד' לעתירה).

העותר טוען, כי עם הגשת השומה האחרת, פנה השמאי מטעם העותר אל שמאי הועדה, על מנת להגיע לשומה מוסכמת. משהליכי ההידברות בין השמאים והניסיון להגיע להסכמה לא עלו יפה, " הרי שכפי הנוהג המקובל, נתבקשה הועדה הנכבדה להעביר שמות שמאים מכריעים לעיון שמאי העותר".

בעתירה נטען, כי לאחר קבלת הפניה למינוי שמאי מכריע, החלה המשיבה לנקוט בסחבת, ופסלה כל הצעה למינוי שמאי שכזה. רק ביום 20.8.09, כ-75 ימים לאחר הגשת השומה האחרת, הועברו לשמאי מטעם העותר שמות שמאים מכריעים מוצעים, אשר לא היו מקובלים על העותר ועל השמאי מטעמו.

בתאריך 23.8.09, נשלחה מטעם שמאי העותר רשימה נגדית של שמות שמאים מכריעים מוצעים, ובתגובה העביר שמאי המשיבה, כעבור כ-30 ימים, רשימה נוספת של שמאים מכריעים, שאף הם לא היו מקובלים על העותר ועל השמאי מטעמו. בהמשך, נשלחה רשימה נגדית מטעם העותר של שמאים מכריעים מוצעים.

העותר טוען, כי הגיע למסקנה, כי אין אפשרות להגיע עם המשיבה להסכמה  אודות זהותו של השמאי המכריע, " וכי כל חלופת שמות מעין זה כרוכה בהמתנה של חודשים לתשובת המשיבה". לפיכך, הודיע העותר לשמאי המשיבה, כי " ברצונו להעתיק את הדיון בשומה אל הטריבונל אשר נקבע במסגרת תיקון 84 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, ולכל הפחות ליתן בידי הטריבונל את הסמכות לקבוע את זהות השמאי המכריע".

יצויין, כי הטריבונל אליו מכוון העותר, הינו ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה, שהוקמה מכוח תיקון מספר 84 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: " החוק" או " חוק התכנון והבניה").

העותר מוסיף וטוען, כי הצעתו זו נדחתה ע"י המשיבה, ולאחר שהבין, כי המשיבה "גוררת רגליה", הוא פנה באמצעות בא כוחו, ביום 8.11.09, אל המשיבה, בדרישה לקבל רשימת שמאים מכריעים מוצעת, ולחלופין, את הסכמתה להצעתו בדבר הפקדת ההכרעה בין השומות בידי הטריבונל, שהוקם במסגרת תיקון 84 לחוק התכנון והבניה.

לאחר מספר תזכורות, התקבלה תשובת המשיבה ביום 1.2.2009, ובה היא מעלה לראשונה, כ-6 חודשים לאחר שהוגשה לה השומה האחרת, כי עיקרה של השומה האחרת עוסקת בטענה משפטית, ועל כן, אין מקומה בדיון בפני שמאי מכריע, אלא בפני בית משפט השלום. עם זאת, הסכימה המשיבה להבאת ההכרעה בין השומות לטריבונל, כהצעת העותר ( תשובת המשיבה בנספח ו' לעתירה).

ביום 2.12.09, הודיע העותר למשיבה, כי הוא חולק על טענתה, לפיה מדובר בשאלה משפטית, שמקומה בבית משפט השלום. בנוסף, הודיע העותר, כי בדעתו לפנות לטריבונל, כפי הסכמת הצדדים, וכי לאור הזמן הארוך שעבר, וכדי שלא לעכב את הוצאת ההיתר, בדעתו לשלם את ההיטל שנקבע, " תוך הבהרה שלא יהיה בתשלום כדי להוות הודעה בטענה מטענות המשיבה, וכי כל הטענות שבשומה האחרת עומדות בעינן".

בסופו של דבר, סוכלה האפשרות לפנות אל הטריבונל, לאחר שנמסר לעותר, כי הטריבונל, שהוקם במסגרת תיקון 84 לחוק התכנון והבניה, אינו מוסמך לדון בעניין, כיוון שמדובר בשומה, שהוצאה לפני תיקונו של החוק.

במצב דברים זה, פנה העותר פעם נוספת אל המשיבה, על מנת שימונה שמאי מכריע, ובחודש דצמבר 2009, עלה בידי הצדדים להסכים על זהותו של השמאי המכריע, הוא מר דוד טיגרמן.

לאחר שהוסכם על זהות השמאי המכריע, הודיע שמאי המשיבה לשמאי מטעם העותר, כי המשיבה מתנה את מינוי השמאי המכריע " בהסכמת העותר מראש, ובהתחייבותו שלא לטעון בפני השמאי המכריע טענות משפטיות, אלא רק טענות שמאיות גרידא".

בעקבות כך, פנה העותר ביום 31.12.09 בכתב אל המשיבה, והודיע לה כי גישתה זו אינה לגיטימית ואינה חוקית, וכי היא נדרשת להמשיך במינוי השמאי המכריע המוסכם, ללא כל תנאים.

המשיבה התעלמה מפניותיו של העותר, למרות תזכורות שנשלחו אליה, שבהן טען, כי את שאלת הסמכות יש להעלות בפני השמאי המכריע, ולא להציגה כתנאי מוקדם למינויו.